וינה של גוסטב קלימט

מסלול עירוני ומוחשי בעקבות יצירותיו

למרות שחייו האישיים והמקצועיים היו מלאים בשערוריות, זוכה כיום קלימט להכרה כאחד האומנים הבולטים של תחילת המאה העשרים, שציוריו נמכרים במליונים ומושכים מאות אלפי מבקרים בשנה. במהלך הפוסט נצא למסע דרך תחנות פיזיות שונות ברחבי וינה בהן ניתן לפגוש את יצירתו של גוסטב קלימט - מציורי הקיר המרהיבים המעטרים את המוסדות הקיסריים דרך דיוקנאות הנשים, ציורי הטבע הנפלאים שלו והסדנאות בהן עבד.

גוסטב קלימט היה ללא ספק 'טיפוס' יוצא דופן. הוא מעולם לא נישא, היה חובב גדול של חתולים, לבש שמלות רפורמה וגר עד יום מותו עם אימו ואחיותיו. כל זאת לא הפריע לו להפוך עם השנים למנהיג והאיקונה של תנועת האר נובו הוינאית (הזצסיון), לצייר דיוקנאות מבוקש בקרב המשפחות היהודיות העשירות של הרינגשטראסה ולסוכן אומנותי-תרבותי שחיבר בין הציבורי, הקיסרי והאינדיוידואליסטי. ציוריו המהפנטים שמשלבים בין מיניות, דקורטיביות וסימבוליזם לא איבדו מכוח המשיכה שלהם (והזעזוע...) וסללו עבורו את הדרך אל מרכז הבימה בתקופה הסוערת של חלוף המאות Fin de Siecle.

את הדיוקן הידוע של אדל בלוך באואר (״האישה בזהב״) שסיפור השבתו היה הנושא לסרט הוליוודי מרתק ביכוכבם של הלן מירן וראיין ריינולדס אומנם כבר לא תמצאו בוינה, אך יצירות רבות אחרות הפזורות ברחבי העיר הופכות את וינה ללא כל עוררין לעיר של קלימט.

הגלריה הלאומית בארמון בלוודר Oberes Belvedere

עם 24 ציורים מארחת הגלריה הלאומית בארמון בלוודר את האוסף הגדול בעולם של יצירות מאת גוסטב קלימט. מעל דיוקנאות נשות החברה היהודית הגבוהה (פריצה רידלר, אמליה צוקרקנדל, סונייה קניפס ועוד) ציורי הטבע הנפלאים מאזור אטרזה, יהודית ״הפרוידיאני״ ועוד, מתנוססת היצירה המוזהבת ״הזוג האוהב״ (בגרמנית: Liebespaar), או בשמה הפופולארי יותר - ״הנשיקה״, שעד היום מנסה למלא את החלל שהותירה אדל בלוך באואר - ״האישה בזהב״, לא רק על קירות המוזיאון אלא גם בחנויות המזכרות...

דיוקנה של פריצה רידלר: ניתן להבחין בהשפעת המניניות של ולאסקז בעיצוב הרקע לתסרוקת.

מוזיאון לאופולד Leopold Museum:

מוזיאון לאופולד הוא המוזיאון החשוב ביותר במתחם רובע המוזיאונים MQ ומארח את האוסף השני בגודלו של יצירות מאת גוסטב קלימט.. בנוסף לתערוכות המתחלפות בקומת הקרקע והמרתף תוכלו לבקר בתערוכה הקבועה ״וינה 1900״ שמתמקדת באותן שנים סוערות מבחינה תרבותית, אינטלקטואלית ואומנותית ובדמויות שליוו את אותה התקופה כאוטו ואגנר, אגון שילה, אוסקר קוקושקה וכמובן גוסטב קלימט. כאן תוכלו למצוא העתקים של ציורי הפקולטה השערורייתיים שהכין קלימט עבור האוניברסיטה. ציורים שנדחו, נרכשו על ידו בחזרה והושמדו בשריפה בסוף מלחמת העולם השנייה. בנוסף לציורי הפקולטה תוכלו גם ליהנות מאחד מציוריו המפורסמים והמורכבים של קלימט - ״המוות והחיים״.

הזצסיון Secession:

הגלריה הרשמית של תנועת היוגנדסטיל (האר נובו) הוינאית היא קודם כל בניין יוצא דופן שקשה לפספס כשמתקרבים לשוק מכיוון העיר העתיקה. הכיפה המוזהבת שלו שעשויה אלפים אלפים של עלי דפנה מוזהבים, מעטרת את הגג וגורמת למבנה להיראות כמו קבר של מהדי או ראש כרוב, כפי שמכנים אותה הוינאים. הזצסיון הוא לא רק יצירה ארכיטקטונית מרשימה עם פרטים מעניינים שקבועים בקירות מכל עבר, אלא גם חלל תצוגה לתערוכות מתחלפות של אומנות עכשווית ויצירה אחת קבועה ומאוד מיוחדת של גוסטב קלימט...

בקומה התחתונה, בחדר מלבני עם קירות לבנים, תלויה אחת היצירות המפורסמות והמרשימות של גוסטב קלימט - הפריז של בטהובן. מדובר בסדרת ציורי קיר שהכין קלימט עבור התערוכה ה14 של תנועת הזצסיון בנושא הסימפוניה התשיעית ועם מסר מאוד אנושי - החתירה והשאיפה לאושר תוך התגברות על הפחדים והסכנות. היצירה היא גם מיצג, שבמהלכו אפשר להרכיב אוזניות ולהקשיב בו זמנית לסימפוניה התשיעית של בטהובן במעין ריטואל מדיטטיבי וינאי.

ציורי הקיר במוזיאון לתולדות האומנות KHM:

כ40 ציורי קיר מעטרים את חדר המדרגות המרשים של המוזיאון לתולדות האומנות. 11 מהם צייר קלימט בחלקי הקיר הצרים שבין הקשתות לעמודים, ואת היתר ציירו אחיו ארנסט קלימט ושותפו פרנץ מנטש. הנושא של ציורי הקיר הוא תולדות האומנות והתקופות השונות ממצרים עתיקה ועד העת החדשה. זאת אחת מהעבודות הציבוריות הראשונות שקיבלה חברת האומנים ושו״ת שהקים קלימט ביחד עם אחיו ומאטש, וכבר כאן ניתן להבחין בניצני הסגנון הדקורטיבי שלו.

ציורי הקיר בתאטרון הבורג Burg Theater:

זהו ללא ספק רגע הפריצה של קלימט למגרש של הגדולים. חברת האומנים ושו״ת שהקים ביחד עם אחיו ארנסט וידידו פרנץ מאטש התבקשה לייצר סדרה של ציורי תקרה עבור התאטרון הבורג הקיסרי החדש שהוקם על כביש הטבעת. קלימט החליט להקדיש את הציורים לתאטרות היסטוריים ידועים: באגף הפונה לכיוון קפה לנדטמן - ציור קיר של תאטרון טראומינה בסציליה ובצד הפונה לוולקסגרטן - תאטרון הגלוב של שייקספיר בהצגת המחזה רומיאו ויוליה. הגישה לציורי התקרה היא רק עבור מי שהזמין כרטיס להצגה או למשתתפי הסיור מטעם המקום.

הוילה של קלימט Klimt Villa:

מ1911 ועד מותו ב1918 שימשה הוילה היפה ברובע ה13 כסדנה עבור גוסטב קלימט וליוותה את השלב היצירתי האחרון של חייו. הוילה והגנים אומנם החליפו לאחר מותו כמה וכמה בעלים, אך לאחר שחזור מקיף של חדרי עבודתו נפתחו לציבור כמוזיאון. התערוכה העיקרית שנקראת Klimt Lost מוקדשת ליצירתו האבודה - אותם ציורים שהושמדו או אבדו עקבותיהם לאחר מלחמת העולם השנייה.

קלימט בדומה לציירים רבים בני תקופתו הושפע מאוד מהאומנות האסיאתית.

המוזיאון לאומנות שימושית MAK:

תיאור: קלימט עבד ביחד עם המעצב החשוב יוזף הופמן שעמד בראש הסדנאות הוינאיות (הארט אנד קראפט הוינאית) על אחת העבודות הקשות, היקרות והתובעניות בקריירה שלו - עיצוב חדרי ארמון סטוקלט בבריסל. משימתו של קלימט - עיצוב קירות חדר האוכל של התעשיין הבלגי העשיר. היצירה המקורית מעטרת עד היום את הנכס שנמצא בבעלות המשפחה ואינה נגישה למבקרים, עם זאת הטיוטות אותן צייר קלימט על לוחות קרטון נמצאות עד היום ברשות המוזיאון לאומנות שימושית ומוצגות לקהל. כאן ניתן לראות השפעות יפניות על עבודתו של קלימט וגם את תהליך היצירה המוקפד ויוצא הדופן שלא פעם גרם לעיכובים ועורר תסכול ומתיחות בקרב פטרוניו.